"בוער לי. את מבינה?! אני כבר לא יכולה להחזיק יותר החזקתי יותר מדי זמן. שנים. ועכשיו זה הזמן שלי."
היא ישבה באי שקט בכסא ובטאה את הדחיפות שלה
"מה את רוצה שיקרה?" שאלתי בישירות
"אני רוצה שישמעו אותי אני רוצה להגיד את המילים שלי ולהשמיע את הקול שלי למרות שבפנים רועד לי מפחד, אני משקשקת ועדיין החלק שרוצה כבר צועק, כך שאני לא יכולה להתעלם יותר גיליתי כל כך הרבה דברים חשובים במהלך הדרך שלי אני מחזיקה חוכמה שחייבת לעבור הלאה יש לי בשורה להעביר ואני ממהרת כעת לצאת לדרך."
בחוץ נשמעו טיפות ממהרות של גשם כמו סימן לתנועה שהתחילה עבורה זרם של מים שיקח אותה תיכף למקום הזה שמבקש להשמע.