היא הגיעה אליי לכתיבה של אתר אינטרנט
והכריזה כבר בפתיחה "תשמעי, לי אין זמן לתהליכים אני רוצה תכל'ס כתיבה וזהו."
שמעתי, ראיתי את הסוסים המאיצים בה דוהרים וממהרים
הקשבתי ונעניתי לבקשתה "אוקיי אם כך זה מה שנעשה, כתיבה בלי תהליכים."
וכך צללנו לאסוף את הטקסט לאתר החדש שלה
היא מדברת, אני אוספת את חומרי הגלם
במקביל אני מחכה ומחכה לראות את ההתלהבות שלה וכלום נאדה
באיזשהו שלב אני מתריעה תגידי למה שלא תלכי על תחום היצירה שאת כל כך אוהבת
את הרי מגשימה כעת חלום, את לא נראית לי נלהבת מהתחום הדידקטי הזה בכלל?.."
"לא" היא חותכת "מי יבוא אליי? יש עוד מיליון יוצרים. עדיף שאלך על מה שבטוח וזה התחום הדידקטי."
"את אוהבת את התחום הדידקטי הזה?" אני משתהה כדי לברר
"זה נחמד. חלק יותר חלק פחות. כן כן אוהבת יללא בואי נמשיך."
הלב שלי הרגיש את הצער שבחדר,
היא סגרה ואני המשכתי לכתוב את מילותיה לאתר הדידקטי הנחמד שלה
החומרים אצלי שבוע, מחכים שאתחיל את הכתיבה, משהו מריח לי ככה לא בכיוון
שולחת מייל שואלת האם היא זוכרת שהיא צריכה להשיב גם על השאלון ובכלל מה נשמע
אומרת "כן כן זוכרת הייתי עסוקה"
טוב חולפים עוד כמה ימים היא יוצרת קשר "תשמעי לא ישנתי כמה לילות אני מוכרחה לשנות. הולכים על היצירה. אני לא עומדת בזה. אני חייבת לעצמי להגשים את החלום."
הגיעה לפגישה סמוקת לחיים נרגשת מעצמה, ישבנו אספנו חומרים
את החומר הקודם היא מקבלת כמובן, ליום שבו תרצה להשתמש, שיהיה, זה לא הולך לפח והיא יכולה לעסוק בזה גם בלי חומרי שיווק.
אבל האהבה של הלב,
קיבלה הסכמה והולך להיות אתר מהמם והכי חשוב עומדת להיות עשייה שהיא האור שלה.
עם הדלק הזה אני יוצאת לכתיבה שהיא אש ותשוקת הלב שלה.
בלי זה חבל בכלל להניע. היום יותר מתמיד אנחנו מוזמנים פשוט לבחור את כמיהות הלב העמוקות שלנו ולעוף עליהן מלוא הכנפיים היפות שלנו.