קודם הבצל. חותכת על הקרש הכתום. ומניחה את הקליפה על שקית הניילון. לוקחת הסיר ושמה על הכיריים, מדליקה שיתחמם. 4 תפוחי אדמה קטנים, 2 גזרים ו- 2 קישואים. מקלפת ומניחה הקליפות על הניילון. מוסיפה שמן לסיר וזורקת אליו את הבצל שחתוך לפרוסות גדולות. כף עץ מערבבת, מלח פלפל. חותכת את הירקות לפרוסות גסות ומוסיפה לבצל. מכסה במים מהברז. מוסיפה רבע זר כוסברה ועלי סלרי. עד שרותח. ואז אבקת מרק ירקות. מיץ מחצי לימון קצת חוויאג' ואש נמוכה יותר.
ככה כארבעים דקות עד שתפוחי האדמה רכים. בנתיים עד שהמרק מוכן יוצאת עם הקפה החוצה לגג. השמיים סמוקים. לוגמת. חושבת על כלום. יופי, יהיה מרק לצהריים. יום שמתחיל עם סיר על האש זה יום טוב.
נושמת ונזכרת שאני רוצה לנשום יותר. הרבה יותר. ואז הן מגיעות. שנים עשר אנפות צחורות מתקרבות בתעופה חגיגית, כמו בכל יום. הן מנמיכות לקראתי, הפעם הן באו לאסוף אותי. אני לוקחת מנת אויר גדולה, הידיים שלי נפרשות לצדדים והופכות לכנפיים מרשימות. ניתור קטן מהמרצפות של הגג ואני איתן. כמה קל. מעניין שאף פעם לא ניסיתי פשוט להצטרף אליהן. המובילה מעיפה מבט לאחור לראות שהתמקמתי ב- 'וי' ואני מהנהנת אליה שהכל פיקס.
אני עפה. כמה קל. אין על תחושת האויר מעל ומתחת לגוף, והכי כיף זה ללטף את צמרות העצים. הי הנה השחורות הקטנות, הן בכיוון השני. "לאן זה?" אני שואלת את זו שלפניי. "מזרחה". היא מעיפה אליי. "יופי" אני עונה לה נרגשת, "אבל נספיק לחזור בזמן נכון? יש לי סיר מרק על האש."