צליל פעמוני הרוח, לא שומעים אותו בצד השני. שם אולי יש צליל אחר או שאין צליל בכלל. יש שם איש ממהר עם מגש כסוף ועליו כוסות של קפה ופינג'ן. יש שם מישהו, עיניו כחולות, אחד יפיוף כזה. יש את ההיא השחרחורת החכמה שמהפנטת את כולם עם ישבנה העסיסי. שם יש אולי איזה קסם מיוחד, של יום שהיה חם, לפני יום שיהיה עוד יותר חם. שם יש חיי לילה סוערים מלאי תשוקה, מיני מטעמים בארוחות שהוכנו בידי נשים לוהטות. שם בלילות כשהכל מתרוקן מאדם, הם נפגשים בין הסדינים לשיחות של הגוף. שם הכל קורה והכל עוד יקרה. כמו סדרה לטינית בערוץ החיים הטובים, בלי תרגום, עם כל היפים ועם כל התככים. ואולי שם יושבים שניים מחזיקים דפים ושולחים אוזניים לצד השני, אולי מנסים לפנטז על הקסם של כאן, על כל מה שיקרה, על כל מה שקורה, אולי אם יתמידו עוד יצליחו לתפוס את צלילי פעמוני הרוח של כאן.