עברו השנים
ארבעים ושתיים
עד ששיקמתי את השובל שלי
נגמלת מקליפות הנוקשות
מותירה אחרי צעיפים של רכות
מרחיקה את לשונות האש שלהן ממני
חוברת לגחלים הנוהמות בי
שפועמות את החיים בשקט
אלו המחממות את מה שראוי לטפח
ושורפות את מה שלא
שלא שואלות יותר 'ועכשיו מה'?
שרק מתבוננות
ומסכימות לעצמן לנהום
כמה שהן רק רוצות.