"אחרי חמישה חודשים שלא עבדתי שתי הפגישות שהיו לי בקליניקה היו פשוט התגלות אלוהית בשבילי ובתוך כל השמחה וההתרחבות של הלב הרגשתי כאב, מרוב שאני אוהבת לעשות את זה כואב שלא נתתי ללב שלי לעשות את זה כל כך הרבה זמן כואב שלא הרגשתי את הערך שלי מהעשייה הזו וכעת כואב לי מהפחד שמשהו יקרה ואני אפגע"
היא הביטה בי בעיניים יוקדות שלחה את האש שניצתה בה הטלטלה שלה כמעט הזיזה את קירות החדר
גם סצנה כזו היא מתוך התהליך האישי הרגעים שהלב שלנו רוטט גם כשמתרחשת פתיחה חיובית ודברים קורים
אפשר לשמור על הלב ולשלוח לו אמירות מחזקות ותמיד תמיד אני אוהבת לזכור שאם משהו לא נעים תמיד אפשר ללכת הביתה
"רוצה להפסיק את הכל וללכת הביתה?" אתגרתי אותה
"מה פתאום! אני לא חוזרת דקה אחת אחורה. רק מבקשת שיהיה לי קל יותר להמשיך ולהפתח." אמרה אל החלל וכיוונה אל אלוהים
וזה בדיוק מה שנעשה יחד נמשיך מכאן קדימה ונעשה שיהיה לה יותר קל להפתח, להתבטא ולהיות מה שהיא צמחה להיות.