שיווק זה דבר רגיש

אז במהלך הדרך שלי כעצמאית, שהתחילה בקיץ מהביל של 2007, ראיתי מולי אנשים אמיצים וטובים ששמו בידיים שלי סכומי כסף מכובדים על מנת שאכתוב עבורם את ה-טקסט שיעשה עבורם את העבודה. חלק קיוו לשלם ולהישאר מחוץ לתמונה. שמישהו אחר יעשה את מה שצריך ושהם יקבלו הזמנות עבודה. ראיתי לאורך השנים איך כספים רבים יוצאים מכיס אחד קטן, אך החסמים האישיים לא נעלמים, פעמים אפילו גוברים ומקשים יותר על הצועד או הצועדת בדרך. מראה מכאיב. ראיתי כמה תשומת לב מוקדשת לפעולות חיצוניות, "לקניות" של חומרי שיווק לדוגמא. ולא מוקדש חצי מבט פנימה להתבוננות קרובה שתאיר מה קורה עכשיו, איזה פחד אולי מבעבע? איזה רגש מציק? גיליתי שלא רק שזה משפיע, יותר מזה, שזה ממש מפריע להמראה ולמהלכים שיווקים, מושקעים ככל שיהיו.

ראיתי גם על העסק שלי, כמה מאמץ אני משקיעה שהוא מיותר, כמה אני דוחפת ורודפת ונמצאת במאבק. ורצה ונוסעת ולא נושמת. ראיתי שאפשר לאט ובעדינות להתחיל דרך חדשה שהיא הרבה יותר בקצב שלי. וכן לעשות כסף! אבל לא בכל מחיר. להסכים להיות הרבה יותר נחמדה אליי. צללתי יותר ויותר למערה שלי על מנת לחקור את הנושא מקרוב, קילפתי מתוכי את המיותר. זה עבר דרך טלטלה לא קטנה עד שראיתי אותי בגרסא חדשה, עירנית ונוכחת. נפרדת מהדרמות. רוצה לתת את מה שאני אוהבת, אבל בשקט. בלי כל הבלאגנים והאטרף. רק להאיר את האור שלי בעדינות, באופן שמטעין אותי ומשמח. במבט לאחור זה כמו תהליך גמילה. גמילה מרעיונות שהיו לי על הצלחה, מקולות של שופטים פנימיים שהטרידו את מנוחתי, מהערכה עצמית לא יציבה במיוחד. זוהרת כשיש לקוחות, כבויה כשאין.

במקביל התחלתי יותר ויותר להתייחס למה שאני רואה בפגישות עבודה עם אנשים, לאותם דברים שאף אחד לא מדבר ב