הי אני אלינה, נולדתי ברוסיה, כשהייתי בת 4.5 עלתה משפחתי לישראל
בואו נגיד שחוויתי על הבשר כאבי ביטוי ותחושת זרות, לא הייתי מובנת בתחילת הילדות שלי
היתה הרבה בושה סביב נושא העלייה באותן השנים, זו היתה פאדיחה להיות עולה חדשה
והיה לי קשה לבטא את מי שאני, כמובן בגיל הזה לא ידעתי בכלל מה זה אומר
העברית נכנסה למערכת במהירות, כי ילדים לומדים שפה מהר, אבל את הזרות לא יכולתי למוסס כל כך מהר, ככה התחילה לי הדרך בעולם הזה
הזמן לא עצר והפצע הזה הפך למתנה של חיי. במבט לאחור, הכל קרה במדויק כדי שאהפוך למומחית בנושא
כבר בגיל די צעיר גיליתי את החיבור שלי לכתיבה
משהו קורה לי כשאני כותבת, משהו טוב, אפשר לומר שמסרים ודיוקים נובעים ממני ואליי במהלך הכתיבה
לפעמים זו ממש מוסיקה בין המילים, כל מה שעליי לעשות הוא לא להפריע ולהתמסר וזה בא
כשיצאתי לדרך העצמאית שמתי לב שאני מקדישה תשומת לב מיוחדת לכל הנושא של ביטוי, שייכות והגשמה
כעת זה בהיר לי, אלו הם הדברים שהכי מרפאים אותי, הכי משמחים אותי ובונים אותי מבפנים
מאז אני מלמדת עצמאים איך להתחבר לאיכויות האלו, איך לעוף על עצמם בלי דרמות,
איך להאיר את האור בכיכר העיר בדרך הרמונית, איך להרגיש את היחד כשמגיעים הישגים מדהימים
זו עשייה שהיא שליחות ואני אמשיך לעשות אותה גם אם אזכה בהגרלת הלוטו
לפני שנה אפילו הפכתי לסופרת, עם היציאה של הספר "מותר לי" לאור העולם
שזה בכלל סיפור איך הגעתי לכתוב אותו מה קרה לי בדרך העצמאית שלי.
מעניין מה יקרה בפרקים הבאים של הסיפור שלי.