קוברת מתפללת ומודה

עודכן ב: 25 יול 2018

מסר חשוב לכל מי שמשווק את העשייה של עצמו

סיפור המבוסס על אמת ופנטזיה

מומלץ לקרוא פעמיים ולשתות כוס מים


"תראה אותה, היא מקבלת אנשים מסביב לשעון, חמישה ימים בשבוע, מהבוקר עד הערב זה מה שהיא עושה ימים שלמים, שבועות, חודשים, שנים, חורף, קיץ, סתיו, אביב. "נראה לך שיש לה פייסבוק?" "הצחקת אותי! בקושי יש לה סמארט פון" "אז איך לעזאזל היא ממלאת ככה את הקליניקה? אני מפספס פה משהו, נכון?" "נכון. אתה לא בכיוון אפילו." "יש לה סוכן, הא?!" נפערו לו העיניים כמישהו שעלה על משהו "צצצצ" צקצקתי לאות שלילה "היא מפעילה יחסי ציבור, מופיעה בטלויזיה או משהו כזה?" "צצצצ. מצאת לך מי, היא נזירה זאתי, לא מעניין אותה תקשורת המונים בכלל." "אני חייב לעלות על הסוד שלה. אם היא עלתה פה על משהו, גם אני רוצה לדעת מה זה." "אז לך לראות מקרוב, תעקוב אחריה." "וואלה? לא חשבתי על זה. מה לעקוב אחריה? השתגעת, התחרפנת לגמרי?" "תחשוב, אם תגלה את הסוד איך למלא את הקליניקה שלך, זה לא שווה קצת השקעה ויציאה מאזור הנכות? בעיני שווה לגמרי." "אולי אתה צודק, אני צריך לחשוב על זה." דפי היומן שלו קיבלו עיגול אדום שסימן את היממה שהוא מתכוון לעקוב אחריה. 24 שעות הוקדשו למשימה, צידנית ובה תרמוס קפה חם, 2 בקבוקי מים גדולים, 3 סנדויצ'ים, 2 תפוחים. שיהיה. מעניין מה שרלוק היה אוכל בריגולים שלו? הוא החנה את מכוניתו שני רחובות מביתה והלך ברגל עם הצידנית והתרמיל. התמקם בין עצי האקליפטוס אשר מול ביתה. השעה היתה ארבע אחר הצהריים, והוא שאל את עצמו אם לא עדיף היה לו להגיע על הבוקר כפי שתכנן. אבל מה לעשות היו סירבולים עם הזמנים. ועכשיו הוא כאן. ועכשיו זה הזמן שיש. האור בקליניקה שלה דלק, הדלת נפתחה וממנה יצאה אישה דקת גזרה בצעדים נחושים אל הקליאו הלבנה שלה. כעבור כרבע שעה הגיע גבר במעיל ירוק ארוך ונכנס. שעתיים הוא היה שם. כשהמטפלת הקשישה יצאה הוא הבין שהמעיל הירוק היה האחרון להיום. היא יצאה עם קטורת בוערת, עששית עם נר דולק וצעדה אל החצר האחורית, היה עליו לעזוב את העמדה שסידר לעצמו מאחורי האקליפטוסים כדי להתקדם ולראות מה היא עושה. הקשישה נראתה צועדת במעגל, מרימה את ראשה מעלה יחד עם זרועותיה, ממלמלת מילים שלא היו ברורות לו. היא הבעירה עוד קטורת עד שעשן סמיך עלה מתוכה. אחר כך שבה אל הקליניקה שלה וכעבור כשעתיים ומשהו האור כבה. הליל ירד והוא נותר לשמור בחוץ, מביט מדי פעם האם מתרחש משהו. נראה שלא זז כלום. חושך בקליניקה, לילה. בבוקר מוקדם, משהו כמו שש ועשרה הדלת נפתחה והיא יצאה עם של סגול עליה, קערה עם מיני עשבים. שוב יצאה אל החצר האחורית. שוב הוא הותיר את הצידנית והתרמיל וניגש קרוב יותר לראות מה נעשה שם. היא נראתה אוחזת באת חפירה, כמו חופרת משהו באדמה, צועדת סביבו, רוקעת ברגליה, שרה שיר, ייתכן שבספרדית. מה לעזאזל קורה שם? הלילה הלבן הזה הותיר אותו מעורפל, נשימתו כבדה, מביט בנעשה ולא מבין. "תקשיב, הלכתי לעקוב אחריה. וחזרתי עם כלום אחד גדול." הוא שיתף אותי בערב "מה ראית?" "ראיתי שהקליניקה שלה באמת מלאה. ראיתי שבערב היא הולכת לחצר עם ידיים וראש למעלה עם קטורת ונר שדולק בעששית. ובבוקר מוקדם סביבות שש ומשהו, היא חופרת בור בחצר, וזורקת אליו אבנים, מכסה באדמה, מקיפה אותו במעגלים ושר שירה בספרדית אולי. אה וקטורת." "ועד עכשיו אתה לא יודע מה ראית?" "אין לי מושג. אתה יודע מה זה הקטע הזה? איכשהו לא נראה לי שזה משהו בשבילי בכלל ומה הקשר של זה ולרעיון למלא את הקליניקה. אין לי מושג מה היא עושה כשהיא